119. תפילת הדרך של עזרא הסופר

תגיות: ,


קישור ישיר לקובץ
Separator

מוקדש להצלחת ילדיי, שבזכות הלימוד איתם התעוררתי לעסוק בסוגיית תפילת הדרך, מקורותיה ולשונותיה.

Separator

אין אנו יודעים מי בדיוק תיקן את תפילת הדרך. 
שנינו [ברכות ט ד]
הַנִּכְנָס לִכְרַךְ מִתְפַּלֵּל שְׁתַּיִם,
אַחַת בִּכְנֵיסָתוֹ וְאַחַת בִּיצִיאָתוֹ.
בֶּן עַזַּי אוֹמֵר:
אַרְבַּע, שְׁתַּיִם בִּכְנֵיסָתוֹ וּשְׁתַּיִם בִּיצִיאָתוֹ.
וְנוֹתֵן הוֹדָיָה לְשֶׁעָבַר,
וְצוֹעֵק לֶעָתִיד לָבֹא.
מפרש הרמב"ם:
ומה שאמר בכאן מתפלל – אינו רוצה לומר תפילה בכוונה ולפאת מזרח, ולא גם כן ברכה, אבל היא בקשה.
[הרב אשר וייס (מנחת אשר, בראשית): ייתכן שלשיטת הרמב"ם כל דין תפילת הדרך הוא רק מידת חסידות ולא חובה.]
תוספתא [ברכות ו כא]: יצא לשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני לשלום כך יהי רצון מלפניך שאגיע למקומי.
תלמוד בבלי ברכות ס א: 
דפוס וילנא: יצא אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מכרך זה לשלום וכשם שהוצאתני לשלום כך תוליכני לשלום ותסמכני לשלום ותצעידני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך
מינכן 95: יצא או' יהי רצון מלפניך יי אלהי כשם שהוצאתני מן הכרך הזה לשלום כן תוליכני לשלום ותסמכני לשלום ותצעידני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך ותנני לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ב'א'י' שומע תפילה 

בנוסף לסוגיה זו בפרק תשיעי במסכת ברכות, הגמרא בפרק רביעי של מסכת ברכות כט: מסבירה שאליהו הנביא המליץ לְרַב יְהוּדָה אֲחוּהּ דְּרַב סַלָּא חֲסִידָא להתפלל תפילת הדרך, ושם מוגדרים כמה תנאים לאמירתה, כגון שיש לאומרה בדרך שאורכה לפחות פרסה, אך נחלקו דעות פוסקי ההלכה בנוגע להגדרה המדויקת של הדרך שמחייבת תפילת הדרך, והאם אורך הדרך הוא המחייב תפילה או מידת הסכנה של הדרך, גם אם היא קצרה יותר מפרסה. יש אף מי שאומר שתפילת הדרך אינה אמורה להיות תפילה יומיומית שגרתית.
עכ"פ מקובל לפסוק שתפילת הדרך צריכה להיאמר לא רק ביציאה לדרך שהיא מסוכנת מאוד והרת גורל, כמו יציאת יעקב בבורחו לחרן שממנה ישוב כעבור שנים רבות, אלא גם לרוב ההולכים בדרכים.

בנוסף לסוגיה זו בפרק תשיעי במסכת ברכות, הגמרא בפרק רביעי של מסכת ברכות כט: מסבירה שאליהו הנביא המליץ לְרַב יְהוּדָה אֲחוּהּ דְּרַב סַלָּא חֲסִידָא להתפלל תפילת הדרך, ושם מוגדרים כמה תנאים לאמירתה, כגון שיש לאומרה בדרך שאורכה לפחות פרסה, אך נחלקו דעות פוסקי ההלכה בנוגע להגדרה המדויקת של הדרך שמחייבת תפילת הדרך, והאם אורך הדרך הוא המחייב תפילה או מידת הסכנה של הדרך, גם אם היא קצרה יותר מפרסה. יש אף מי שאומר שתפילת הדרך אינה אמורה להיות תפילה יומיומית שגרתית.
עכ"פ מקובל לפסוק שתפילת הדרך צריכה להיאמר לא רק ביציאה לדרך שהיא מסוכנת מאוד והרת גורל, כמו יציאת יעקב בבורחו לחרן שממנה ישוב כעבור שנים רבות, אלא גם לרוב ההולכים בדרכים.

אף שהגדרים ההלכתיים של תפילת הדרך התחדשו על ידי חז"ל, בניסוח שלה הלכו יוצריה של תפילת הדרך בעקבות תפילות דרך מקראיות.
 
עזרא ח':
(טו) וָאֶקְבְּצֵם אֶל הַנָּהָר הַבָּא אֶל אַהֲוָא וַנַּחֲנֶה שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה וָאָבִינָה בָעָם וּבַכֹּהֲנִים וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא מָצָאתִי שָׁם… 
(כא) וָאֶקְרָא שָׁם צוֹם עַל הַנָּהָר אַהֲוָא לְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֵינוּ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה לָנוּ וּלְטַפֵּנוּ וּלְכׇל רְכוּשֵׁנוּ. (כב) כִּי בֹשְׁתִּי לִשְׁאוֹל מִן הַמֶּלֶךְ חַיִל וּפָרָשִׁים לְעׇזְרֵנוּ מֵאוֹיֵב בַּדָּרֶךְ כִּי אָמַרְנוּ לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר יַד אֱלֹהֵינוּ עַל כׇּל מְבַקְשָׁיו לְטוֹבָה וְעֻזּוֹ וְאַפּוֹ עַל כׇּל עֹזְבָיו. (כג) וַנָּצוּמָה וַנְּבַקְשָׁה מֵאֱלֹהֵינוּ עַל זֹאת וַיֵּעָתֵר לָנוּ… 
(לא) וַנִּסְּעָה מִנְּהַר אַהֲוָא בִּשְׁנֵים עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לָלֶכֶת יְרוּשָׁלָ͏ִם וְיַד אֱלֹהֵינוּ הָיְתָה עָלֵינוּ וַיַּצִּילֵנוּ מִכַּף אוֹיֵב וְאוֹרֵב עַל הַדָּרֶךְ.
 
הלשון המתארת את היענות ה' לתפילתם, שובצה בנוסח תפילת הדרך שבידינו: "וְתַצִּילֵנִי מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ" (בבלי ברכות כ"ט:; בבלי ברכות ס'.).

Separator

על המיזם הקולי "נפש יהודית"

בי"ז באב ה'תשפ"א, למחרת הלוויתה של חמותי, יהודית בת מנחם מנדל, לאחר תפילת שחרית, אמרתי בבית האבל דבר תורה לשוני קצר לאחר תפילת שחרית.
מכאן צמח הרעיון להמשיך בסדרה זו, ולשם כך הקמתי קבוצת ווצאפ שקטה שבה נשלחת מדי פעם הקלטה של הגיג קצר על לשון הקודש.

תגובות, רעיונות נוספים וכל משוב – ניתן לשלוח מדף יצירת קשר.

לארכיון ההקלטות שנשלחו עד כה: לחצו כאן

להצטרפות לקבוצת ה-WhatsApp שלי: לחץ כאן

Separator

2 תגובות על “119. תפילת הדרך של עזרא הסופר”

  1. איתן מרקוביץ, 054-3000-794 הגיב:

    שלום
    האמירה שעזרא לא רצה ליווי צבאי, וסרב להצעת המלך לליווי, כל זה כי רצה עצמאות דתית – היא מעניינת, אבל לא זה מה שכתוב. לפי התיאור בתנך המלך לא הציע לו ליווי, והוא התבייש לבקש, בגלל מה שסיפר למלך לפני כן על גדלות ה והשגחתו.
    לא עוד אלא שמאז הצהרת כורש ותחילת העבודה הם קיבלו הקצבה מהמלך, לא נראה לי שעצמאות דתית עמדה בכלל על הפרק.

    • אפ"ר הגיב:

      הנה מכתב ממורי מי"ח בכסלו התשפ"ג שעליו התבססתי:

      לר' אוריאל פרנק שלומות

      המקור בתפילת עזרא הוא נכון ויפה ובע"ה אשתדל להוסיף אותו להלכות דרכים שכתבתי ב"ה (כמובן בשם אומרו) –
      אולם חשוב לדייק: עזרא יצא לדרך שהיו בה סכנות רבות, בעיקר מכנופיות השודדים, וכל זה לשם מצוה גדולה כעלייה לארץ ישראל –
      אולם גם נחמיה (ב', ז-ט) עשה את אותה דרך, לשם אותה מצווה, אך קיבל מן המלך 'אגרות' אל המושלים בדרך, וגם "שרי חיל ופרשים", ואילו עזרא שקיבל סמכות מהמלך להורות וללמד דת ודין, לא רצה לבקש הגנה מן המלך בשום פנים (!) וזה הדבר שחייב אותו לסמוך רק על הצום ועל התפילה – כאן יש חריגה מן ההלכה הידועה, ש"אין סומכין על הנס", והדרך ההיא בוודאי לא "דשו בה רבים" אז, וגם סוחרים בוודאי הלכו בה עם ליווי מתאים – הנימוק של 'בושה לבקש ליווי צבאי' קשה מאד להבינו, כי אין הבושה עומדת מול סכנת נפשות, ולכן צריך לומר, שמסתתרת בדברי עזרא מגמה עקרונית של עצמאות דתית והתרחקות מלהישען על כוחות הממלכה הפרסית, ואכן, גם בירושלים לא השתמש עזרא בסמכויות המלך אלא צם והתפלל וקרע בגדים, וניסה להשפיע בדרך דתית ישירה – לעומתו, נחמיה, השתמש לכל אורך הדרך בכוחות השלטון, וגם מהפכת עזרא לא הייתה יוצאת לדרך בלי כוחו של נחמיה –
      לפיכך, ההלכה בוודאי כנחמיה ולא כעזרא, ותפילת הדרך הייחודית של עזרא הייתה כעין 'הוראת שעה' שאיננה הלכה קבועה, כי כלל היוצאים לדרך ינהגו כהלכה כמו נחמיה ולא כעזרא!
      גם יעקב הוא חריג בבריחתו, כמפורש בתורה, וההליכה הרגילה הייתה של עבד אברהם, עם 10 גמלים ומוביליהם,
      ושניהם, יעקב כעזרא, אינם דומים לרוב ההולכים בדרכים, עם תפילת הדרך, כמקובל.

      בברכת התורה גם בדרכים
      יואל בן-נון

כתיבת תגובה

Separator