לאחר כל פרק של התלמוד מופיעות המילים "הדרן עלך", ובסיום לימוד מסכת נהוג לומר את נוסח ה"הדרן" המודפס בסיום המסכת.
משמעות המילה "הדרן" מעורפלת מעט.
ר' אליהו בחור במילון התלמודי "התשבי" (נדפס באיזנא שבגרמניה בשנת ש"א) הציע ש"הדרן" מלשון חזרה, ושני דרכים להסביר זאת:
א. יתכן ש"הדרן" הוא שֵם בצירוף כינוי: "חֲזָרָתֵנוּ" (= הַחֲזָרָה שלנו), כדברי רבי יעקב עמדין.
ב. יתכן שהוא הפועַל הארמי "הֲדַרַן", ופירושו: "חָזַרְנוּ", והסיומת "-ן" מציינת גוף ראשון, "מדברים" בזמן עבר (וכמופיע למשל בבבא בתרא עד, ב). בדומה לכך ניתן להציע שפירושו "הקפנו, סיימנו ללמוד מתחלה ועד סוף", או "חזרנו, התאמצנו ללמוד".
מתשובה של רב האי גאון שמזכיר נוסח דומה לנוסח ה"הדרן" שלנו, משמע כהצעתו של ר' אליהו בחור שמדובר בלשון חזרה.
יובל שנים מאוחר יותר הוצע פירוש אחר על ידי אחי המהר"ל מפראג, רבי חיים בן בצלאל מפרידברג, מחבר ספר הדקדוק "עץ חיים", בספרו "ספר החיים" (נדפס בקראקא, בשנת שנ"ג), ש"הֲדָרַן" הוא שם עצם בצירוף כינוי: "הֲדָרֵנוּ" (= הֶהָדָר שלנו).
עד ימינו נחלקו הדעות האם פירוש "הדרן" הוא מלשון חזרה או מלשון כבוד והָדָר, או שזוהי לשון שמכוונת להיות דו משמעית.
בדור האחרון מתפשט מנהג חדש: יש מוסיפים את המילים "בלי נדר" לפני "הדרן עלך". מי שמחמיר כן, מפרש "הדרן" במשמעות חדשה: הצהרה או הבטחה לחזור בעתיד על המסכת. פירוש זה הוצע לראשונה כתרגום ל"הדרן" לפני כתשעים שנה בלבד, ובימינו יש מי שסבורים שהוא הפירוש ה"פשוט".
הבה נראה האם פירוש חדש זה עולה בקנה אחד עם מבנה השפה הארמית.
האם "הדרן" יכול להיות פועַל בזמן עתיד, כלומר, "נחזור" בעתיד? כל מי שלמד פרק בדקדוק הלשון הארמי יודע שצורות הפועל הארמיות בזמן עתיד – כמו המקבילות להן בעברית – נוצרות על ידי הוספת תחיליות בכל הצורות: אותיות אית"ן. הפועַל למדברים בעתיד הוא "נהדר" (כמו בעברית: נחזור), ולא "הדרן". לכן העדר אות תחילית לציון זמן עתיד ("אותיות אית"ן+ל") בפועַל "הדרן" מלמד שאין זה לשון עתיד.
למרות זאת, אפשר להצהיר הצהרת כוונות כלפי העתיד בשימוש בצורות פועל בזמנים אחרים:
האם "הדרן" יכול להיות פועַל בזמן הווה ("צורת בינוני"), ופירושו: "אנו חוזרים", ומשמע שגם בעתיד נחזור? עיון בלוחות הנטייה של שורש הד"ר יגלה שהפועַל "חוזרים" בזמן הווה נכתב בארמית הבבלית עם יו"ד: "הדרין", או בקיצור: "הדרי"; אבל הצורה "הָדְרָן" היא צורת הבינוני לנקבות (= "חוזרות"; כגון בחולין נה, ב).
כדי ליתן טעם דקדוקי לפירוש המחמירים, אפשר לטעון שגם אם בארמית המקורית של מתקני נוסח "הדרן עלך" משמעות צורת הבינוני "הָדְרָן" היא "חוזרות" ולא "חוזרים", חשוב לנו לא פחות הפירוש שמתכוונים אליו האומרים נוסח זה בימינו, למרות החלפת זכרים בנקבות המנוגדת לכללי הדקדוק.
אפשרות נוספת ליישב את פירוש המחמירים היא להסכים שאכן באופן מילולי "הֲדַרַן" פירושו: "חָזַרְנוּ", בזמן עבר, אלא שכאן מתכוונים לעתיד. לשימוש בפעלים בזמן עבר במקום עתיד ניתן למצוא תקדימים בעברית המקראית.
בשם הגר"ח קנייבסקי מובא שאין חשש שאמירת "הדרן עלך" תיחשב נדר, כי "הדרן" אינו בלשון עתיד אלא הוא לשון בקשה ותפילה, שנִזכה לחזור על המסכת. כדי ליישב מבחינה לשונית פירוש זה שזוהי תפילה, ניתן להסביר ש"הדרן" הוא צורת ציווי בבניין פַּעֵל (עם כינוי מושא למדברים), ובו מבקשים מהמסכת: חַזֵּר אותנו עליך! (מעין תפילת "השיבנו ה' אליך").
לסיכום: כדי לפרש את המילה "הדרן" במשמעות של הצהרה או הבטחה לעתיד ("אנו חוזרים" או "נחזור") צריך להידחק מבחינה דקדוקית. מי שחושש למשמעות של נדר ומוסיף "בלי נדר", עושה כן כנראה בגלל צירוף של שני גורמים: צמצום חשיבותם של כללי הלשון וההיגיון הדקדוקי, יחד עם "הידור" והרחקה מופלגים במצוַת "לא יחל דברו". כאמור, גם אם אין למילה "הדרן" במקורה משמעות של הצהרה לעתיד, הואיל וכיום יש המפרשים אותה כך, נוצר הצורך לחשוש שהמסיים יתכוון לפירוש זה וח"ו ייכשל בעוון נדרים.
לעומת זאת, מי שאינו מוסיף "בלי נדר", ממשיך את מנהג אבותינו עד הדור האחרון, ויכול לבחור ממגוון הפירושים הנ"ל שההסבר הדקדוקי שלהם מרווח יותר: "חֲזָרָתֵנוּ" (= הַחֲזָרָה שלנו), "חָזַרְנוּ", "הֲדָרֵנוּ" (= הֶהָדָר שלנו) או תפילה: "חַזֵּר אותנו".
יעשה כל אדם כמנהג אבותיו או כפי שיורוהו רבותיו, ובלבד שיירבו סיומים בישראל, וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.
הדרן עלך סוגיית הדרן!
להרחבה:
