תגיות: בינוני, גזרת ל"י, הלל, לשון התפילה והברכות, פרשת לך לך, צירוף סמיכות, רב אברהם אבן עזרא, רבי יוסף כספי, תהילים

צירופי הסמיכות "קונה שמים וארץ" ו"עושה שמים וארץ", כשמנוקדים בצירה, הניקוד מוכיח שהם צירופי סמיכות, ושקונה ועושה הם שמות עצם. כך מנוקד בפרשת לך לך, בשירי המעלות (עֶזְרִי מֵעִם י"י עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. תהלים קכ"א:ב'; עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם י"י עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. תהלים קכ"ד:ח'; יְבָרֶכְךָ י"י מִצִּיּוֹן עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. תהלים קל"ד:ג'), ובהלל (בְּרוּכִים אַתֶּם לַי"י עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. תהלים קט"ו:ט"ו).
לעומת זאת, הצירוף "עוֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" המנוקד בסגול בפסוקי דזמרה (תהלים קמו, ו), איננו צירוף סמיכות אלא צירוף פועלי, ו"עוֹשֶׂה" הוא פועל בזמן הווה.
וכאן נשאלת השאלה: מה משמעות צירוף זה בזמן הווה? והרי עשיית שמים וארץ הייתה בעבר, לפני אלפי שנים!
ר"א אבן-עזרא בפירושו לישעיהו (מא, יד) כותב נימוק תיאולוגי-פילוסופי להתעלמות מממד הזמן בפעלים המתארים את הקב"ה: "כי עבר ועתיד הם כנגד הנבראים לבדם". לכן אין שום קושי בלשון "עוֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" הגם שהוא לשון הווה.
יתר על כן, לפי רבי יוסף כספי, אין שום חובה לדובר לפרט את הזמן המדובר, ומטעמים לוגיים ופילוסופיים אין חשיבות להבחנה מוחלטת בין הזמנים לא רק בלשון, אלא גם במציאות. זאת ועוד, לדעתו, אף השארת דבר במצב סטאטי מבלי לשנותו – נחשבת עשייה. לכן את תיאור ה' במזמור קמ"ו כמי ש"עושה" – בהווה – את השמים ואת הארץ, מפרש רבי יוסף כספי שה' משאירם על מתכונתם מבלי שינוי.
הסבר זה שונה מהרעיון המובע בברכת "יוצר המאורות": "הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבו בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית, כָּאָמוּר: 'לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ' (תהלים קלו, ז)", כלומר: בריאת העולם ממשיכה להתבצע "תָּמִיד", כי בכל רגע הקב"ה מזרים בו חיים חדשים. בכל יום ויום ובכל שעה ושעה בורא העולם פועל מחדש ועושה שמים וארץ.

להרחבה:
"ההבחנה הלשונית בין עבר לעתיד" בתוך: משה קהן, השפה העברית בראי חכמת ההיגיון: משנתו הלוגית-הפילוסופית-הבלשנית של רבי יוסף כספי, אוניברסיטת בר אילן, 2018, עמוד 130.

מוקדש לעילוי נשמתו של ר' אַלְתֶּר צְבִי אַרְיֵה (יַכְנֶס) ז"ל