תגיות: אותיות השימוש, לשון התפילה והברכות, פרשת וזאת הברכה, פרשת וירא, קדושה

לרפואת איטה בת חיה בתוך שאר חולי ישראל

קישור לתהילים יחד:
http://tehilimyahad.com/mr.jsp?r=hITpCqXPrU

המילה 'הָאמור' מופיעה פעמיים בסדר הקדושה:
1. בהקדמה לקדושה בנוסח הספרדי "נַקְדִּישָׁךְ וְנַעֲרִיצָךְ וכו' כַּדָּבָר הָאָמוּר עַל יַד נְבִיאָךְ או בנוסח ספרד: נְבִיאֶךָ.
2. בהקדמה לפסוק "ימלוך" המתחילה במילים "מִמְּקוֹמְךָ מַלְכֵּנוּ תוֹפִיעַ" ומסיימת במילים "וְעֵינֵינוּ תִרְאֶינָה מַלְכוּתֶךָ כַּדָּבָר הָאָמוּר בְּשִׁירֵי עֻזֶּךָ", כך בסידור האשכנזי בתפילת שחרית של שבת ויו"ט, ובדומה לכך בסידורי תימן בלדי בכל התפילות.
מפרשי השו"ע [אורח חיים סימן קכה] מעירים ש"אומרים 'כדבר הָאמור' בקמ"ץ".
קביעה דקדוקית זו שיש לבטא את ה' הידיעה כאן בניקוד קמץ, מתבססת על דרך המלך בניקוד ה' הידיעה בלשון המקרא, כשתבוא לפני א', כמו:
בראשית כא, י: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת"
דברים לג, ט: "הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ"
הסבר לניקוד זה מובא בפרי מגדים על אתר (אשל אברהם, סק"א): "אע"פ שהידיעה בפת"ח, נשלם הדגש מגרוניות". כלומר, בניגוד לניקוד הבסיסי של ה' הידיעה (פתח ודגש חזק באות שאחריה, כמו: "הַשָּׁמים"), כשתבוא ה' לפני אות גרונית (שאינה יכולה להידגש) חל "תשלום דגש": התנועה הקצרה, פתח, מתארכת לקמץ.
ברם, יש מקרים שה' הידיעה תנוקד בסגול לפני אות גרונית קמוצה (כנראה כדי ליצור בידול). במקרא אנו מוצאים ה' בסגול רק לפני האותיות ח' וע' קמוצות.
אך, לפני א' קמוצה מנוקדת ה' בקמץ, ולכן גם בלשון התפילה יש לומר, כאמור: "הָאָמוּר".
למרות דברי הפוסקים, עדיין שומעים חזנים האומרים "הֶאָמוּר". מה יכולה להיות הסיבה לכך?
ייתכן שהגיית ה' הידיעה בסגול נחשבת כסימן ללשון גבוהה ומדויקת, ולכן השימוש בה – גם אם שלא לפי הכללים – היא כלי להגבהת המשלב הלשוני.
ייתכן, שהסיבה להגייה "הֶאָמוּר" היא נטייה טבעית לבַדֵל ולגַוון את התנועות, ויש בה היגיון גם במקרים שאינם תואמים את המצוי בדרך כלל במקרא. שינוי התנועות מוודא שיבוטאו שני עיצורים גרוניים.
אך נראה שכאן יש סיבה שלישית בעלת משקל:
גם להגייה "הֶאָמוּר" יש תקדים מקראי, לפי חלק מהמפרשים: מצאנו פעם אחת ה' הידיעה בסגול לפני א' קמוצה, במיכה ב, ז: "הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב, הֲקָצַר רוּחַ ה', אִם אֵלֶּה מַעֲלָלָיו".
זהו המופע היחיד של המילה "אָמוּר" בכל המקרא ומסתבר שעל פסוק זה נסמכו האומרים בתפילה הֶאָמוּר, במיוחד לפי פירוש רד"ק שזוהי ה' הידיעה.
הכרעת הפוסקים לומר בתפילה "הָאָמוּר" מבוססת על מנהג הלשון הרווח במקרא, ואת הֶאָמוּר האמור במיכה ניתן לפרש כרש"י שזוהי ה' השאלה.
איך שלא יאמר החזן, העיקר הוא שיכוון לה' הידיעה.

להרחבה:
ניקוד המילה "האמור" שבסדר הקדושה: בסגול או בקמץ | מענה לשון (maanelashon.org)