תגיות: ברכת כהנים, פרשת נשוא
מוקדש לזכרו של מורי, הרב שמואל בן אהרן גרינפלד זצ"ל, מח"ס בית השואבה על ההפטרות ור"מ בישיבת "שבות ישראל"
נלב"ע כ"ז בניסן תשנ"ז
"הכל תלוי במזל, אפילו ספר שבהיכל" (זוהר נשא קל"ד.). אחד הסעיפים בשולחן ערוך שלא התמזל מזלו הוא הסעיף המורה מה צריכים לעשות הקהל בזמן שהם מתברכים בברכת כוהנים: אורח חיים סימן קכח סעיף כג:
בשעה שהכהנים מברכים העם, לא יביטו ולא יסיחו דעתם, אלא יהיו עיניהם כלפי מטה כמו שעומד בתפלה; והעם יכוונו לברכה, ויהיו פניהם כנגד פני הכהנים, ולא יסתכלו בהם.
הגה: וגם הכהנים לא יסתכלו בידיהם; על כן נהגו לשלשל הטלית על פניהם וידיהם חוץ לטלית; ויש מקומות שנהגו שידיהם בפנים מן הטלית, שלא יסתכלו העם בהם (ב"י).
משום מה, האיסור להביט בידיהם של הכוהנים ידוע לציבור, אך החיוב להפנות את הפנים אל הכהנים בעת ברכתם – לא כ"כ ידוע. מורי, הרב שמואל גרינפלד זצ"ל, היה מעורר ומזכיר הלכה זו.
יש להעיר שבמיוחד אלו שנוהגים לכסות את עיני הילדים בטלית אביהם, עלולים להיכשל בהפניית עורף לכהנים המברכים!
דין זה נלמד בתלמוד בבלי (סוטה דף לח.) מדרשת הפסוקים: כה תברכו – פנים כנגד פנים, אתה אומר: פנים כנגד פנים, או אינו אלא פנים כנגד עורף? ת"ל: אמור להם, כאדם האומר לחבירו.
דין "פנים כנגד פנים" הוא הדדי: גם על הכהנים וגם על העם.
נשאלת השאלה כיצד למדו מהכתובים הלכה זו?
נראה שחז"ל מצאו רמז ל"פנים כנגד פנים" גם במילים "כה תברכו" וגם במילים "אמור להם".
נראה שהבינו שהמילה "כה" היא מילת היצג, מילת רמז, כמורה באצבע, בדומה למילים "זה" ו"זו", ולכן הסיקו שיש צורך בהפניית פנים אל פנים. את מילת הרמז כֹּה [המתורגמת כָּא או הכא בארמית; השוה: דניאל ז':כ"ח עַד כָּה] אנו מוצאים במראה הנבואי של אברהם אבינו (בראשית ט"ו ה): וַיּוֹצֵ֨א אֹת֜וֹ הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הַבֶּט־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֥ה יִהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ׃
חז"ל מקשרים זאת לעקידת יצחק ולברכת כהנים:
מדרש אגדה (בובר) בראשית ט"ו:ה'
אמר הקב"ה לאברהם אני אברך אותך בכה, דכתיב כה תברכו את בני ישראל (במדבר ו':כ"ג), ואני אציל את יצחק מן העקידה בזכות כה, כדכתיב ואני והנער נלכה עד כה (בראשית כ"ב:ה').
טור הפירוש הקצר במדבר ו':כ"ג:
כה תברכו – להזכיר זכות ואני והנער נלכה עד כה וכה יהיה זרעך.
בפסוק זה (בראשית כ"ב ה) אנו מוצאים את כֹּ֑ה המציינת מקום שנראה מרחוק, לצד פֹּה֙ המציינת מקום קרוב: וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָהָ֜ם אֶל־נְעָרָ֗יו שְׁבוּ־לָכֶ֥ם פֹּה֙ עִֽם־הַחֲמ֔וֹר וַאֲנִ֣י וְהַנַּ֔עַר נֵלְכָ֖ה עַד־כֹּ֑ה וְנִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְנָשׁ֥וּבָה אֲלֵיכֶֽם.
אם כן, "כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם…" (במדבר ו כג) שלפי הפשט כֹּה היא מילת רמז המציינת את האופן, כמו "כך" ו"ככה"
[ר' בחיי במדבר ו':כ"ג: כה תברכו את בני ישראל – ע"ד הפשט כענין זה תברכו, וכן (במדבר ח':ז') וכה תעשה להם לטהרם.]
– נדרשת ע"י חז"ל כמילת רמז המורה על כיוון ומקום, כֹּה תְבָרְכוּ אל מול בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כמו בני אדם המדברים זה עם זה פנים כנגד פנים.